האם שיעורי הקראטה אלימים או מסוכנים ?

שיעור הפגיעות הפיזיות ורמתן אינו עולה בהכרח על ענפי ספורט אחרים הנחשבים ל"תמימים" יותר, אך שמים פחות דגש על מודעותו ושליטתו של החניך בגופו ובנפשו.
הסיכון בפציעה או בחבלה בגין נפילה, החלקה, התנגשות וכד', קיים בכל משחק כדורגל או כדורסל שכונתי, כמו גם בכל ענפי הספורט התחרותי.

בשיעורי הקראטה, על אף המאמץ הפיזי ולמרות ביצוען של טכניקות קרב ומגע בין המשתתפים, ניתן דגש רב על הזהירות, המודעות, השליטה והבקרה הפיזית והנפשית של החניך כלפי עצמו וכלפי שותפיו לאימון. את תכונות אלו, רוכש החניך ומשכלל במהלך לימודיו. מודעות ושליטה זו המלווה בחיזוק גופו, בין ע"י חיזוק מערכת השרירים והשלד, בין ע"י שיפור טווח התנועה של מפרקי הגוף השונים ובין ע"י הקנייתה של יכולת ספיגה גופנית ונפשית, יש בהן כדי להקטין את החשיפה לפגיעות הטבעיות הנובעות מהעיסוק בפעילות זו.
יחד עם זאת, מדובר באומנות לחימה, אשר מעצם טבעה ומהותה מאופיינת בפעילות גופנית מאומצת, תוך קיום מגע פיזי בעל אופי לחימתי בין המשתתפים בה על כל המשתמע מכך. חשוב להבין כי על אף המודעות, השליטה, ההדרגתיות והזהירות בה אנו נוקטים על מנת לצמצם את החשיפה לפציעות, ההתמודדות עם האתגר הפיזי והנפשי אשר הפציעות ומגבלות הגוף מציבות בפנינו הינן חלק בלתי נפרד מדרך הקראטה משום שהינן חלק בלתי נפרד מהחיים עצמם.

חשוב לציין כי האווירה בשיעורים, למרות היותה בעלת אופי קרבי ולחימתי, איננה בעלת אופי אלים, ההפך הוא הנכון. דרך ארץ וכבוד הדדי הינן מאבני היסוד של האומנות בה אנו עוסקים. המשתתפים בשיעור לומדים ומבינים את התפקיד אותו חבריהם לקבוצה ממלאים בעבורם ואת תפקידם שלהם כלפי חבריהם. חברי הקבוצה, המורה ומסגרת השיעורים בדוג'ו מהווים קרקע לצמיחה ולהתפתחותו האישית של כל אחד מחבריה. מעצם הנוכחות בקבוצה ובהתמודדות בין חבריה, כל אחד מהמשתתפים מקבל את ההזדמנות לחוות ולהתוודע אל עצמו, לחוש את יכולותיו ולשפרן, לא רק בהבנת השכל אלא בחווית הגוף והרגש. אשר על כן אנו מוקירים תודה וחולקים כבוד לחברינו לאימון, למורה ולמסגרת אשר מאפשרת לנו חוויה זו.